מדונה די Valmala

Valmala: כפר כמו רבים אחרים, על העמק הצדדי של עמק Varaita, כ 800 מטר מעל פני הים.

בוואלמלה יש כיום כמאה תושבים. אבל בזמן הסיפור אנחנו רוצים לספר לכם שהוא אכלס שש מאות נשמות, מפוזרות ב -24 כפרים.

אבל היום אנחנו לא כאן כדי לדבר איתכם על מעשיהם של גיבורים או על אירועי מלחמה.

העובדה ההיסטורית שנתנה פנים חדשות למדינה ולנוף היא מסדר אחר של דברים…

אנחנו רוצים לכתוב על מקדש אם הרחמים שעולה בצ'יוטו די ואלמלה ועל מקורותיו המופלאים.

בואו נחזור אחורה בזמן, ללפני 155 שנה, לתחילת אוגוסט 1834.

בין הכפרים הפזורים של ואלמלה מתפשטת בשורה מוזרה:

– שם למעלה בצ'יוטו הופיעה גברת בוכה!

– Na frema ch'a paura, che a pioura sempe…

הידיעה שהובאה לעמק על ידי כמה ילדי רועים מסתובבת ברחבי הארץ, ומעוררת תגובות שונות, רובן שליליות.

שמם של הרועים הוא יותר משמעותי: כל הארבעה נקראים מריה. הנה הם לפי סדר הגיל:

מריה בושרו (12-11-1823)

מריה מרגריטה פיטאבינו (18-7-1822)

מריה פיטאבינו (4-7-1822)

מריה צ'יוטי (29-4-1822)

אבל כך קרתה ההופעה הראשונה. בתחילת אוגוסט הגיעו ארבעת המארי עם צ'יפרדו הקטן וכמה אחרים לצ'יוטו. השעה בערך עשר בבוקר. מונחים על הלוח התרמיל שלהם, הם כבר עומדים לשחק, כאשר…
הנה בקרבם, הגיעה איננו יודעים היכן, גברת יפה, בשנות העשרים לחייה, עם ידיים מושטות לעברם וזרועות פתוחות ביחס נדיב, אימהי.
היא לובשת שמלה אדומה כהה ארוכה שיורדת לרגליה וצעיף כחול ארוך לא פחות, שאליו מצטרף בחזית כפתור מוזהב מבריק. הוא מהדק את מותניו בחגורה זהובה מבריקה. על ראשו הוא חובש כתר מסנוור של אור.
המראה שלו עצוב. עיניה מלאות דמעות.

הגברת לא מדברת; אבל הבכי שלה הוא יותר משמעותי:
דמעות של אמא תמיד אומרות הרבה דברים…

 
טקסט ותמונות שנלקחו מתוך “בעקבות הבתולה…”

ג'ירודו מו"ל
אלדו פונסו מילים – איורים מאת אלדה ודון צ'זארה מאורו